מדינה שאין לה כבוד למייסדיה ואין לה כבוד לנכים וחולים בה
יש כעס, ייאוש, עצב, מרמור ובראש ובראשונה כניעה
אני ניגשת אליה, היא אוחזת בידי ומתחננת שלא אשאיר אותה לבד
מול עשרות ומאות אנשים בשעתם הלא-קלה, הם נשארו מכבדים ולא שיפוטיים
כשאת נעשית טיפה יותר איטית ההשלכות של זה גורליות
לא לכולם נמצא מקום ישיבה. חלקם מסתובבים. חלקם זועקים
אין לנו מספיק רופאים, אין לי מספיק אחיות ואין לי מה לעשות עם זה
אבל היום זה נגמר. הגיעו מים עד נפש. הרמתי קול…
כשמתמחים עובדים 26 שעות ברציפות, נשפך דם
שכבתי יותר מיומיים בסיוט שלא ייאמן
קופה סירבה, כי זה לא בית חולים שלה. אבל בבית החולים שלה אין תורים!
גם להם קשה, הם אינם מסוגלים לטפל בחולים כפי שצריך
מכתבים לבריאות 