לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 20 ליוני 2016.
לפניכם סיפורו של י', שמעלה בעיה כאובה ביותר – חוסר התקשורת בין הצוות הרפואי למטופלים, ספציפית בחדרי מיון. מטופלים יכולים לשכב במיון במשך שעות ארוכות מבלי שאיש מדבר איתם על מצבם, דבר שרק מגביר את המצוקה והחרדות:
"מדריך לחולה המגיע למיון בפעם הראשונה:
המדריך הזה נכתב בעקבות החוויה של ביקור עם אבא במיון חדש גדול ומרווח במרכז הארץ. לשם הוא נשלח בדחיפות באמבולנס עם חמצן וסירנה. בכניסה למיון כיבה הנהג את הסירנה, ואז השתנתה האווירה.
- כדאי להירגע. הגוף שלך דורש טיפול. כל שאר הנושאים שעסקת בהם ושל המלווים אותך אינם חשובים. הבאת ספר לקרוא?
- בכניסה למיון אחות תעשה לך בדיקת קבלה. אם היא החליטה שאתה מופנה לווילונות ולא לחדר טראומה יש לך מזל, מצבך טוב יחסית לאחרים.
- השקיעו הרבה כסף בבינוי, במכשור רפואי, במחשוב מתקדם ומחשבה על ייעול תהליכים. לדוגמה בכרזות ממוחשבות המסבירות את התהליך אותו אתה עובר. אם לא כואב לך תוכל אולי לחייך, לעתים הכרזות גובלות באבסורד.
- אתה מקבל את הטיפול הקליני הכי טוב שצוות המיון יכול לתת. הרופאים והאחיות עושים לילות כימים כדי לעזור בתנאי לחץ. לחץ הגורם לצוות לדבר פחות כדי לעשות יותר. המחשוב מאפשר לרופאים הבכירים להחליט מה יהיה אתך בלי לראות אותך.
- גם אם אינך יודע מה מצבך, התעודד. המחשב מעודכן בכל פיסת אינפורמציה. כולל בדיקות דם שנערכו לך השוללות צורך בטיפול דחוף, כמו אירוע לבבי.
- אנא התאזר בסבלנות. הצוות הרפואי מיומן במצבים שלך גם אם הוא עסוק במקרים דחופים אחרים. זה רק סימן טוב אם רופא בודק אותך בפעם הראשונה שלוש שעות אחרי שהגעת. זה טוב שאתה לא נחשב למקרה חמור מספיק. רק חבל שהוא צעיר ולא יכול להגיד לך מה מצבך כי גם הוא צריך להתייעץ.
- כדאי להרגיע גם את המלווים שלך. הצוות חושש ובצדק מהמלווים שלך, אם נדמה להם שמזניחים אותך הם עלולים להגיב בכעס ויותר מכך. לא כדאי שהצוות יהיה עסוק גם בזימון אנשי ביטחון.
- אנא הקפד לא לבקר את הצוות. גם להם קשה. הם אינם מסוגלים לטפל בחולים כפי שצריך. אפילו לא להתקרב לכך. העומס גורם לתסכול ושחיקה גם לצוות. אל תוסיף עליו.
- אם אתה מיובש ורוצה לשתות, תוכל לקבל אינפוזיה. השתייה אסורה כי יתכן ותזדקק להרדמה.
- אל תצפה שיעדכנו אותך במצבך, יעשו את זה בצורה מלאה אם וכאשר תגיע לאשפוז במחלקה. סבלנות, זה יכול לקחת גם יותר משמונה שעות.
אני חושב כי אם הייתי מודע ל'עשרת הדברים' הללו הייתי יותר רגוע במיון ועוזר להרגיע את אבא. העובדות אמנם ידועות אפילו מהעיתונות. אבל קשה להפנים עד כמה המצב מתסכל.
רגע, האם לא התבלבלתי והחלפתי את התפקיד של המטפל והמטופל במיון?
האם לא כדאי לתגבר את צוות המיון באנשים שיוכלו לידע ולהתחבר למצוקה של החולים בחדרי המיון? הם לא חייבים להיות רופאים או אחיות מיומנים הנמצאים במחסור. ראיתי איך מתנדבים כאלה מקלים על משפחות של חולים מחוץ לחדרי ניתוח. המחשבים מאפשרים לשלב אנשים נוספים בטיפול כזה בלי להטיל עומס נוסף על הצוות הקיים.
למה הנהלות המיון, בתי החולים, משרד הבריאות והאוצר המשקיעים הרבה כספים במיונים חדישים מתעלמים מהמצוקה, החרדה והבלבול שחש אדם שגופו בוגד בו? זו הזנחה הנובעת ממחסור ברופאים ואחיות."
מכתבים לבריאות 