אם לא היו כל המתנדבים במחלקה – הכל היה מזמן קורס

לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 10 יוני 2014.

לפניכם סיפורה של מירב, חולת סרטן שד שמעידה על חוסר היכולת של הצוות הרפואי להעניק לחולות ולחולים, הנתונים במאבק מר על חייהם, את תשומת הלב המגיעה להם ברגעים הקשים ביותר:

"אובחנתי עם סרטן שד לפני 5 שנים.

לפני שנתיים וחצי הסרטן הפך גרורתי, ומאז אני מטופלת באופן קבוע במחלקה האונקולוגית בבית החולים קפלן.

העומס במחלקה הזאת הוא אדיר. בשנים האחרונות יש יותר ויותר חולים לצערי, והצוות לא גדל בהתאמה. אני רואה את האחיות מתרוצצות מאחד לשני, לא יושבות לרגע. מנסות כמיטב יכולתן להקדיש כמה דקות לכל חולה, אבל זה מעט מדי.

אני רואה חולים שמשוועים לתשומת לב וטיפול, ומקבלים הרבה פחות ממה שמגיע להם. חולים שמחכים 4 שעות ויותר, עד שמחברים אותם לאינפוזיות הכימותרפיה (ורק אז מתחיל הטיפול, שנמשך עוד כמה שעות). אם לא היו כל המתנדבים במחלקה, שעונים לטלפונים, מחלקים אוכל, ועוזרים בניקיון ואדמיניסטרציה – הכל היה מזמן קורס.

אני רוצה להדגיש שזו אינה בעיה מקומית בבית החולים בו אני מטופלת. אני שומעת מחולות אחרות סיפורים דומים, ואף קשים יותר בבתי חולים אחרים.

כמו כן אני רוצה להדגיש שאין לי תלונות לצוות במחלקה – הם כולם עושים כמיטב יכולתם, עם משאבים שאינם מספיקים.

זו לא הבעיה האישית שלי. זו הבעיה של כולנו.

הבריאות שלנו היא משאב יקר. הגיע הזמן להתייחס אליה בהתאם."

promo-june10

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s