לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 7 יולי 2014.

לפניכם סיפורה של ס', אחות טרייה, על בעיית חוסר התקנים שגורמת לשחיקה ותשישות של האחיות ולחוסר יכולת לתת מענה לכל המטופלים:

"משרד הבריאות מפרסם בכל מקום את מסלולי הסבת האקדמאים שלו. 'בואי להיות אחות אקדמאית' וכדומה. החוסר באחיות ברור וידוע ומוכר לכל, אבל הנושא שלא דנים בו, הוא למה בעצם חסרות אחיות. בשטח ניכר שהמחסור הוא לא בכוח אדם מקצועי, אלא בתקנים.

התחלתי לעבוד במחלקה כירורגית, בה על 40 חולים בשלבים שונים לפני/אחרי ניתוח יש בין 3-5 אנשי צוות במשמרת (ובלילה רק 2). מדובר באנשים שצריכים מעקב צמוד יחסית, כדי לנטר את מצבם אחרי הניתוח, לעזור להם ברחצה ואפילו בהגעה לשירותים, לטפל בפצעיהם, כשהמטרה היא שייצאו מהמחלקה בריאים יותר משהיו כשהגיעו.

איך בלילה אמורה אחות המופקדת על 20 חולים לחלק את זמנה בין זה שצריך להגיע לשירותים, לזה שצריך תרופות, לזה שמתלונן על כאב או חלילה מצבו מחמיר?

ברקע של כל זה, כאמור – אין מספיק תקנים, הצוות הסיעודי מתבקש לעבוד 6 משמרות בשבוע, בוקר ואז לילה, ערב ואז בוקר, כשבתווך שש שעות שינה מטכ"ליות או שש שעות לראות את הבית ואת המשפחה. כמה ערנית אחות בשעה שתיים בלילה אחרי שעבדה משמרת בוקר משבע בבוקר באותו היום? האם היא מסוגלת פיזית להגיב לכל צרכי החולים? האם היא חדה מספיק באותו רגע לשים לב לשינוי במצב של החולה מולה? למה לא מוסיפה מערכת הבריאות עוד תקנים לצוותים בבתי החולים? הרי אלו תקנים שלא עודכנו מאז שנות השבעים, ואילו האוכלוסייה גדלה מאז פי כמה."