לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 13 יולי 2014.

לפניכם סיפורה של ע' ממרץ 2010 על מקרה שהייתה עדה לו בחדר מיון – שעות של כאבי תופת שניתן היה למנוע לו רק היו יותר אנשי צוות לטיפול:

"זה לא הסיפור שלי. לפני ארבע שנים הגעתי למיון באיכילוב עם בעלי שסבל מכאבי גב קשים. אבל זה גם לא הסיפור שלו.

הסיפור הוא על אישה שאיני מכירה. כבת 50 או 55, שהגיעה למיון בגלל פריקת כתף. היא סבלה מכאבי תופת ולא יכלה אפילו לעמוד. אז נתנו לה כסא גלגלים וביקשו ממנה לחכות.

איני זוכרת כמה שעות היא חיכתה. ביליתי כ-8 שעות במיון אותו יום, היא היתה שם במשך רוב הזמן. אני רק זוכרת שלא הסכימו לתת לה משככי כאבים עד שלא תגיע לראות רופא. באותו יום לקח בערך 5 שעות עד שהחולים הגיעו לרופא.

יושבת אישה מבוגרת במיון ובוכה מכאבים. במשך שעות. והצוות הרפואי לא יכול לעזור כי יש תור ארוך לרופא וכולם הגיעו למיון עם בעיות דחופות.

בסופו של דבר, אחרי תחנונים אל האחיות, היא קיבלה כדור להקלה על כאבים – אקמול.

חייה לא היו בסכנה, ואני מקווה שהכתף החלימה מזמן, אבל את החוויה הקשה והמשפילה שום רופא לא יכול לרפא. ואני לא אוכל לשכוח."