לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 14 יולי 2014.

לפניכם סיפורו של דניאל מאפריל 2014 – כאשר מקציבים לכל מטופל 7 דקות בלבד, והרופאה נאלצת לנהל שיחות טלפון ולטפל במקביל באנשים שלא מגיעים פיזית למרפאה, התורים מתעכבים באופן משמעותי:

"למזלי, לא יוצא לי להיות חולה יותר מדי. אני כבר מתורגל: פעם-פעמיים בשנה אני חוטף משהו – הצטננות או איזה וירוס שעף באוויר ונטפל אלי. מטלפן לקבוע תור, ומגיע לרופא משפחה.

הפעם הגעתי לרופאה מחליפה. תפסתי כסא מול חדר המרפאה, וחיכיתי. לפי הרשימה השמית – לכל מטופל יש בערך שבע דקות להיכנס ולצאת.

אני הייתי הבא בתור, הדלת נפתחת ויוצא חולה ואני ממתין שיקראו לי להיכנס – עוברת דקה שתיים, אני רואה את הרופאה מקלידה במחשב ואז מטלפנת בנייד שלה אל מישהו. עוברות עוד חמש דקות, והיא ממשיכה לדבר עם אותו מישהו, נראה שהיא אפילו קצת עצבנית. עוד חמש דקות עוברות ואני יושב מולה – אבל מחוץ לחדר, מראה בכוונה סימנים של חוסר שביעות רצון מכך שעוד מעט חולפות להן חמש עשרה דקות והיא בטלפון.

אחרי כמעט עשרים דקות, היא קראה לי, בערך שתי דקות אחרי יצאתי עם עצה לשתות תה עם דבש ולחזור אם המצב מחמיר. לשמחתי הוא לא החמיר."