לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 18 אוגוסט 2014.

לפניכם סיפורה של ו' מיוני 2014, על ניתוח שאמה היתה צריכה לעבור ונדחה שוב ושוב עד שכמעט ונגרם לה נזק בלתי הפיך:

"אמי הלכה לבדיקה לפני כשנתיים ונמצא כי יש לה בקע בטבור. אבל אז נאמר לה שזה לא נורא ואפשר לחכות. במשך הזמן הלכה שוב ושוב לרופאים ואז למומחים (רופא פרטי עולה כ-1000 ש"ח לייעוץ) ונאמר לה שאפשר לחכות ואפשר לעשות, לא קריטי. בסוף הגיעה למצב שעברו כשנתיים וחצי והגיע הזמן שבו הניתוח כבר היה דחוף. לאחר שעברה את כל הבדיקות שוב ומפגשים עם רופא מנתח ורופא מרדים, נקבע תאריך לניתוח אבל לא קיבלנו שעה. נאמר לנו להתקשר כמה ימים קודם כדי לקבל שעת ניתוח (וזה הרי חשוב כדי לדעת מתי להתחיל צום ומתי לבוא להתקבל). כשהתקשרנו בעצמנו לקבל שעה, הואילה בטובה הפקידה להגיד שהניתוח בכלל נדחה. לטענתה היא התקשרה אל אמי כדי ליידע אותה (לא היה ולא נברא) וגם אל אחותי. אצל אף אחת מהן לא הושארה הודעה קולית.

מתי יהיה תאריך חדש? "לא ידוע, תתקשרו עוד כמה ימים". אחותי התקשרה, קיבלה תאריך ושעה וכבר התכוננו ואז… יומיים לפני הניתוח שוב נדחינו, בלי לדעת למתי.

כשאחותי התקשרה שוב, נאמר לה שאמא צריכה לבוא ביום חמישי בלילה להתאשפז כדי שהניתוח יהיה בשישי בבוקר (עד אז הניתוחים היו אמורים להיות באמצע היום ובאמצע השבוע).

כבר לא האמנו שזה יקרה אבל דחינו כל תכנית אחרת, ואחותי ביטלה את מסיבת יום ההולדת שלה ליתר ביטחון, למרות שלא האמנו שלא ידחו אותנו שוב. התחלנו להאמין באמונות טפלות ולא פתחנו "פה לשטן" כדי שבאמת לא יתקשרו ביום רביעי או בחמישי בבוקר כדי לבטל את הניתוח.

איזו מן שיטה זו? החולה צריך לרדוף אחרי השעה? החולה צריך לרדוף אחרי תאריכים? ביטולים בלי הסברים?

 

לאחר הניתוח, המנתח אמר שחיכו כנראה יותר מדי כי הרבה מאוד שומן חלחל אל הבקע, והם היו צריכים לעבוד קשה."