הסוף היה פחות נוראי

לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 16 נובמבר 2014.

לפניכם סיפורו של א', שאלמלא הערנות של משפחתו שהייתה סביבו 24 שעות ביממה בבית החולים, הצד הלא נכון בגופו היה מנותח, או שלא היה מנותח כלל:

"הסיפור הוא על קרוב משפחה מבוגר, שהוא היום בן יותר משבעים. סוכרתי, מנת משכל נמוכה על סף הפיגור, וכעת גם במצב מנטלי ירוד לכיוון הדמנטי. הוא מתגורר בדיור מוגן וזוכה לטיפול מסור וביקורים תכופים גם אצלו וגם אצל בתו, אחיו ואחותו המתגוררים בסמיכות ואוספים אותו לביתם בסופי שבוע.

הסיפור נמסר לי מפי אחותו, שהייתה עדה לו. הבת היא אחות ופרסונל בבית החולים המדובר, אך ילדה זמן קצר לפני כן ולכן לא נכחה במקום.

הוא היה אמור לעבור ניתוח בבית חולים, שהיה מתוכנן מראש. אחיו, המוגדר חוקית כאפוטרופוס, נקרא לבית החולים כדי לחתום על מסמכי הסכמה ולמרות סדר יום לחוץ הצליח להגיע לפני הניתוח. אחותו הייתה אמורה ללוות את המטופל במהלך היום – הכנה, התאוששות, מעבר למחלקה.

פה התחילו הצרות:

המתאמת מטעם בית החולים החתימה את האח האפוטרופוס על ערמת טפסים, אך כשהגיע המרדים גילה שחסרה חתימה על ההסכמה להרדמה. המנתח שהיה אמור לנתח נעדר בשל מקרה חירום. אחותו של המטופל, המלווה, גילתה ממש במקרה כשרפרפה על המסמכים תוך כדי ההמתנה, שסומן לניתוח הצד הלא נכון בגוף, הנגדי למקום שאותו תכננו לנתח ושהמנתח סימן בפגישת ההכנה.

בינתיים השעות מתארכות, המטופל בצום (רק כדי להזכיר – הוא סוכרתי) וכבר שעות הצהריים חלפו עברו להן, אסור לו לאכול והסוכר נופל. האח האפוטרופוס שהיה שם בבוקר ומילא ערמת טפסים כבר יצא מהעיר ואינו יכול להגיע כדי לחתום על המסמך הכי חשוב, המנתח (שהתפנה בינתיים) לא יכול לנתח ללא החתימה, הבת מתערבת מחופשת הלידה שלה בבית ומנסה להפעיל קשרים אישיים וגם בתור פרסונל, אך גם הם לא עוזרים באופן מידי.

בינתיים המלווה, שהייתה אמורה להיות כבר אחרי ניתוח-התאוששות-חזרה למחלקה ולפי זה תכננה את היום שלה, הייתה צריכה לעזוב את בית‏ החולים. הצוות מתנגד נחרצות להשארתו של המטופל לבד, ומודיע שללא ליווי לא יכנס לניתוח. הבת מנסה לפתור מרחוק, בטלפון, תוך כדי טיפול ביילוד בן יומו, את עניין הליווי. הצוות ממשיך להתנגד, בטענה שאין די כוח אדם כדי להשגיח על המטופל, גם כיוון שהוא מבוגר ואינו במצב קוגניטיבי שמאפשר לקבל החלטות עבור עצמו.

הסוף היה פחות נוראי:

המטופל נותח בהצלחה, באותו היום גם אם באיחור של שעות ארוכות, בצד הנכון על אף השגיאה שרק במזל אוּתרה מבעוד מועד. אינני זוכר כיצד נפתר עניין החתימה החסרה על הטופס שעליו שכחה המתאמת להחתים את האפוטרופוס, ובמעומעם זכור לי גם עניין עם תרופה שהיה אמור לקבל אך התנגשה עם תרופות אחרות שהוא מקבל ושוב רק ערנותהּ והתעקשותהּ של אחותו של המטופל ששהתה לצדו הצילה אותו בזמן.

לולא היותה של המשפחה התומכת והמעורבת לצד המטופל, האינטליגנטית דיהּ כדי לזהות בעיות והמתעקשת מול הצוות הרפואי, לולא היותה של הבת פרסונל, לולא אי־אלו צירופי מקרים שמזל הוא הדרך העדינה והמסויגת ביותר לכנותם – הרי שקרוב לוודאי שהיינו מסתכלים על עוד מקרה לסטטיסטיקה מהצד העגוּם שלה. והלוואי שהיו לי מילים טובות יותר לחתום בהן."

promo-nov16

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.