לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 23 דצמבר 2014.

לפניכם סיפורה של אסתי, שבתה נמצאה בסכנת חיים אחרי המתנה של יותר מיומיים בחדר מיון עם דלקת בתוספתן ובלי מיטה פנויה במחלקה, כך שהיא בחרה באופציית הרפואה הפרטית היקרה:

"הגעתי עם בתי לחדר מיון כשהיא סובלת מכאבים עזים ונמצאת על סף עילפון. כעבור 30 שעות, התברר שמדובר בהתפוצצות התוספתן.

במהלך 48 השעות הראשונות, היא ישבה בהמתנה במיון ללא מיטה. בנוסף, היא טורטרה ברגל מבניין לבניין לברורים ובדיקות. רק כעבור 48 שעות נמצאה לה מיטה במיון בהמתנה לאשפוז.

בשלב זה היא נקראה לניקוז, תהליך לא פשוט המתבצע בהרדמה מלאה. במהלך ההמתנה לניקוז התבקשנו לפנות את המיטה.

לאחר שעה של ניסיון כושל לנקז את הדלקת, כ-50 שעות לאחר שהגענו למיון, התבקשתי להחזירה למסדרון במיון כשהיא חצי רדומה, שוכבת על הבטן ומקיאה את נשמתה.

ביקשתי שיעבירו אותה למחלקה סוף סוף, או לחלופין שיתנו לה להתאושש מההרדמה כפי שצריך לפי הנהלים. האחות במקום סירבה והבהירה לי שאיני הקובעת. רק לאחר שהבהרתי שאין מצב שהיא עוברת למיון במצבה ואמרתי שאתנגד לכך בכוח, נמצאה לה לפתע מיטה במחלקה.

במחלקה הצוות היה בישיבה, ולא היה אף אחד פנוי להביא לה דלי להקיא.

בהמשך, לאחר 3 ימי צום כששאלתי מה קורה, התברר שהם בכלל לא שמו לב שהיא בצום, ואין צורך בצום. כמו כן התעלמו מכך שהניקוז נכשל ורק כשדרשתי בדיקת דם התברר שהדלקת מתפשטת באופן מסוכן.

בשלב זה, לאחר התייעצות עם הרב פיהרר שאמר שהילדה בסכנת חיים, העברנו אותה לבית חולים אחר, שם שילמנו באופן פרטי למרדים ולרופא מומחה, שעקב חומרת המצב כבר חיכו לנו בכניסה לבית החולים. תוך 20 דקות היא יצאה עם התקנה תקינה של הנקז.

איזה מזל שאני בריאה ועשירה!!!"