לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 22 ינואר 2015.

לפניכם סיפורה של אילנה ברודו, שבילתה לילה מפחיד במיון עם חשד לאירוע מוחי, ורופאה אחת בלבד לטיפול בכל המקרים בחדר המיון:

"הופיע לי קטע מוזר בשדה הראייה – בהפסקות קצובות, ראיתי אור לבן עובר בשדה הראיה שלי מצד ימין. אשתי החליטה למדוד את הזמן בין ההבזקים, והתברר שהוא ממש כמה דקות (בין דקה ל-5).

היא נכנסה ללחץ והחליטה שעדיף לבקר במיון, אז נסענו לבית החולים.

לקח יותר משעה עד שהרופאה היחידה במיון התפנתה בכלל לעשות לי בדיקה בסיסית של תגובות עיניים ושרירים כדי לבדוק אם אני חווה שבץ. אם באמת הייתי חווה שבץ, יש מצב שבשעה הזו הייתי מחזירה את נשמתי למי שזה לא יהיה שברא אותה. התברר שיש בדיוק רופאה אחת על כל המיון הכללי, האורתופדי והפנימי. אחת. רופאה אחת חביבה, שנראתה מותשת לגמרי. היא שאלה שלוש פעמים כל שאלה ושכחה דברים שכבר נאמרו לה. תהיתי אם היא עושה את זה בכוונה בשביל לבדוק את הזיכרון שלי או את העקביות בתשובות שלי…

דבר ראשון שלחו אותי לבדיקת עיניים. שעתיים וקצת בהמתנה, בין לבין טיפות ממש צורבות.

העיניים תקינות. משם – סיטי. הגענו – ההזמנה של הסיטי עוד לא הגיעה מהמיון. מחכים עוד חצי שעה. בינתיים אנשים אחרים נכנסים ויוצאים. עדיין לא ידוע אם יש לי דימום או גידול או אלוהים יודעת מה במוח. אני שותה קפה וממשיכה לספור זמן בין הבזקים.

אחרי הסיטי (עדיין בלי תשובה) מיהרנו ל-EEG. שם האחות הזהירה אותנו מראש שזה לפחות שעה המתנה כי יש תור. חיכינו טיפה פחות כי מישהי התחילה להקיא בתור אז החזירו אותה למיון. מסכנה.

ואז חזרנו למיון לשבת בחדר ההמתנה עם שאר ה'מהלכים' שלא צריכים מיטה. עוד שעה וחצי של המתנה לתשובות.

ואז נאמר לי שהכל תקין, שאין להם מושג מה עובר על המוח התקול שלי, אבל מה שזה לא יהיה, כנראה שזה לא הורג אותי מהר מהמקובל באוכלוסייה ושאני צריכה לפנות לנוירולוג בקופת החולים.

הגענו למיון בערך בחמש, ויצאנו אחרי 12:00 בלילה.

מדהים אותי שהצלחנו איכשהו לעבור את כל זה עם רופאה אחת ויחידה על כל יחידות המיון. כלומר, אם היו מגיעים בבת אחת שני אמבולנסים עם חולים דחופים, אחד מהם היה נאלץ להמתין בסבלנות לרופאה האחת שנמצאת במשמרת הלילה.

מדאיג אותי שבית חולים שמשרת עשרות אם לא מאות אלפי אנשים מאויש ברופא אחד ויחיד בלילות. שאלוהים ישמור על מי שמגיע במצב אנוש אם הרופא במקרה תקוע בשירותים ביציאה ארוכה במיוחד…"