לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 17 פברואר 2015.

לפניכם סיפורה של ש', על העומס בבתי החולים שלא אפשר לאשפז את בעלה במחלקה המתאימה, למרות שהיה נתון בסכנת חיים:

"לבעלי היה קשה לנשום והלכנו לקופת חולים, ספיקת החמצן שלו הייתה 50%, ושלחו אותנו בדחיפות לבית חולים. אמרו לנו שכל חדרי המיון בעיר עמוסים, אבל לא היתה ברירה והלכנו לבית חולים. נתנו לו מיד חמצן ואמרו שאם לא היינו מגיעים מיד הוא לא היה שורד עוד שעה ככה.

הוא נשאר במיון מהבוקר וכל הלילה, אבל גם בבוקר לא היה מקום לאשפוז במחלקה. הציעו לנו לאשפז אותו להשגחה במיון, בתוך כל ההמולה של המיון. קשה כל כך להישאר בתוך כל זה, ולאחיות ולרופאים אין מספיק זמן לטפל. הוא ביקש להשתחרר למרות סכנת החיים הברורה. נתנו לו בלון חמצן ושחררו אותו.

כעבור יומיים הוא התעלף בבית, חזרנו שוב למיון, ושוב אותו סיפור – אפשר לאשפז רק במיון, אין מקום אחר. חיכינו עוד לילה, עם כל הבלגן וחוסר תשומת הלב של המיון העמוס, ושוב הלכנו הביתה. עכשיו הוא בבית ואנחנו לא יודעים מה יהיה, נחזור לבית החולים, שוב לחדר המיון, עוד שבוע.

אני מאד מקווה שמצבו ישתפר, אבל כרגע הוא בסכנת חיים, ונמצא בבית בהשגחה של בני משפחה בלבד."