לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 31 למרץ 2015.

לפניכם סיפורה של א', על הטיפול הלקוי בנפגעות תקיפה מינית המגיעות לקבלת טיפול במוקדי רפואה דחופה, וסובלות מטראומה כפולה, פיזית ונפשית:

"במאי האחרון, אחרי שנאנסתי הגעתי לקופת חולים, אבל לא היה רופא זמין אז שלחו אותי לקופה אחרת. ושם שלחו אותי לקופה שנייה ושם לשלישית ומשם למרפאה לבריאות האישה שנמצאת בתוך בית חולים בעיר אחרת, והייתי צריכה לנסוע שעה בתחבורה ציבורית.

וכל הזמן הזה אני בוכה מכאבים ובקושי יכולה ללכת.

גם שם רצו לשלוח אותי לעוד מרפאה ובסוף הורידו אותי לחדר מיון, שם חיכיתי שש שעות (!), לבד, בכאבים ובטראומה. ומיון נשים כל כך קטן וצפוף ומגעיל, היתה רק אחות אחת ורופאה אחת. היתה לידי אשה צעירה עם הריון חוץ רחמי שחיכתה כמוני, שש שעות.

אחרי ששחררו אותי הביתה, לא נתנו לי שום הנחיות להמשך ולמי לפנות כשחזרו הכאבים.

התקשרתי בסוף למוקד אחיות והיא היתה נורא נחמדה אבל באמת לא יכלה לעזור לי. אמרו לי לחזור למיון אבל פחדתי לחזור לשם לעוד שעות של סבל וכאבים ויחס גס. פשוט בכיתי חודש שלם עד שהכל עבר.

שלחתי מכתב תלונה למשרד הבריאות וסיפרתי על מה שקרה ועל היחס שקיבלתי, אבל לא ממש זכיתי לתשובה או התייחסות. הם די התעלמו ממני."