לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 28 למאי 2015.
לפניכם סיפורה של א', מומחית ברפואת משפחה שתידרש כעת בעקבות הרפורמה בשירותי בריאות הנפש לספק טיפול בתחום אחר ממה שהיא מתמחה בו, עובדה שמעוררת בה חשש כבד לטיפול בלתי הולם:
"אני רופאת משפחה בקופת חולים כבר שנים רבות.
לאחרונה קיבלנו הודעה לגבי הרפורמה בשירותי בריאות הנפש: כנראה שיש עומס ואין מספיק רופאים בתחום, אז החליטו להעביר חלק מזה אלינו, אל רופאי המשפחה. לצורך העניין, שולחים אותנו לסמינר של 3-4 שעות, משהו כזה, כסוג של 'הדרכה' או הכשרה מזורזת, כדי שנוכל לטפל גם בחולים שזקוקים לתרופות פסיכיאטריות.
אני עדיין לא יודעת לגמרי מה תהיה המשמעות של הרפורמה הזו, אבל כל העניין הזה מרגיש לי מאוד לא נכון, ומאוד לא נוח לי לקחת על עצמי את הטיפול בתחום כזה אחרי הדרכה של שעות ספורות בלבד. כשיש לי פציינטים עם בעיות בתחום ספציפי, אני שולחת אותם לרופא שמתמחה בתחום הזה – אא"ג, לב, אורתופדיה, אורולוגיה וכולי. למה לא ברור שזה צריך להיות נכון גם לפסיכיאטריה?
אני חוששת מאוד ממה שיקרה עכשיו עם החולים שיבואו אלי לטיפול בבעיות נפשיות, ולא יהיו לי את הכלים כדי לעזור להם בצורה הנכונה – לא באבחון ולא בהתאמת תרופות. בכנות, זה נראה לי כמו חוסר אחריות של המערכת."
מכתבים לבריאות 
כמה לא מפתיע. כאשר מפקידים תקציבים לטיפול באוכלוסייה בין הכי מוחלשות בידי הקופות, שהן גופים כלכליים ברמה הכי מובהקת שיש, ובצעד בלתי נתפס משאירים את הכסף לא צבוע – אז ברור שעוד לפני שהרפורמה מתחילה, הן כבר מכינות את הקרקע להורדת סטנדרט הטיפול ולחסכון על גבו של מי שהופקד בידיהן בעל כורחו (וגם סיכומי האבחנות ימידע רגיש אחר שלו הועבר מהמרפאות הציבוריות לקופה בלי אישורו, כי עזבו אתכם מחסיון ומלתת להם אותן זכויות כמו לשאר הפציינטים במדינת ישראל).
מקסים.
מכתב קצת מפתיע
גם היום חלק ניכר מהטיפול והאבחון הנפשי נעשה ע"י רופאי המשפחה וזה היה גם לפני הרפורמה.
יש לרוב רופאי במשפחה את הידע והיכולת לטפל בבעיות נפשיות כמו בבעיות מתחומים אחרים :קרדיולוגיה, גסטרו, אורולוגיה, אורטופדיה ועוד.
זה היופי והגדולה של רפואת המשפחה -לטפל במגוון רב של נושאים ולראות את האדם כמכלול
רופאת משפחה
יש מעט דברים מסוכנים יותר מחוסר ענווה של רופא. ורופא משפחה שמשוכנע שהוא יכול להחליף פסיכיאטר (או אורטופד, או קרדיולוג) זה רופא שאני מקווה לא להגיע אליו לעולם. עם כל הכבוד ליופי ולגדולה שאת חשה.
לנסיון מעשי והתמחות בתחום ספציפי יש ערך. מפתיע שהעובדה הזו כה זניחה בעינייך (והעובדה שהקופות מעודדות מגמה מסויימת אינה מעידה על היותה נכונה לפציינטים, רק לכיסן של הקופות).
האם את באמת מאמינה שיש לך את הידע העדכני והמקיף ואת הנסיון שנדרשים כדי לטפל באנשים עם הלם קרב, בנפגעות תקיפה מינית עם הפרעות דיסיציאטיביות, במלאכת האיזון הפרמקולוגי הסופר-עדין של הפרעת אישיות גבולית, במורכבויות של איזון אצל אנשים עם הפרעה ביפולארית? כמה הכרות יש לך עם ההבדלים בין הנסבלות של נוגדי פסיכוזה אצל אנשים עם סכיזופרניה ועם התנגדות לתרופות? כי אנשים שעובדים בלעדית בתחום בריאות הנפש מכירים את כל זה ברמה היומיומית.
גם אם את רופאה חכמה ומוכשרת, העובדה שאת יכולה לרשום למטופל שנראה לך דכאוני או חרדתי SSRI נפוץ עדיין לא אומרת שאת פסיכיאטרית או תחליף לפסיכיאטרית, בדיוק כפי שאינך נוירולוגית גם אם יש לך את היכולת לרשום תרופות לבעיות נוירולגיות, ןאינך מומחית לרפואת כאב רק בגלל שאת יכולה לרשום פרקוסט.
אני שמחה שלפחות מהמכתב שבו אנחנו דנות עולה שלא כל רופאי המשפחה שותפים לגישה שעולה מדברייך, כי היא מדאיגה בעיניי.
פינגבק: עדכונים- המכתב ה200 | מכתבים לבריאות