לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 11 ליוני 2015.

לפניכם סיפורה של דבורה ממאי 2015, שהתבשרה שאין יותר תורים לבדיקה הדחופה שהיתה זקוקה לה בשנה הנוכחית, והיא תוהה – יחד איתנו – איך חולים אמורים לחכות לתור בשנה הבאה במצב של חוסר תפקוד:

"אני סובלת כבר כמה שבועות מכאבים קשים בברך עקב דלקת פרקים. בהתחלה זה הסתכם בצליעה, אבל הגעתי למצב שבו אני לא מסוגלת ללכת כמעט בכלל, ונאלצת להיעזר במקל כדי לפסוע כמה צעדים מחדר לחדר בבית. קיוויתי שזה יעבור עם מנוחה ומשככי כאבים, אבל זה לא קרה.

בסוף הבנתי שאין ברירה והלכתי לאורתופד (וכמובן שאי אפשר היה להשיג אצלו תור דחוף, אז חיכיתי עוד שבועיים בכאבים וחוסר תפקוד). האורתופד אישר שזו דלקת חמורה ואמר שאני צריכה לקבל זריקות קורטיזון (סטרואידים) ישירות לברך, אבל הוא לא יכול להזריק 'על עיוור' – הוא צריך לראות צילום מדויק של מה שקורה שם. לכן הוא שלח אותי לעשות מיפוי עצמות.

נראה לי שרופאים לא מודעים בכלל לבעיות שיש לחולים שלהם עם תורים לבדיקות. הם שולחים לבדיקה מתוך מחשבה שאפשר יהיה לבצע אותה בפרק זמן סביר, אבל מהרגע שאת יוצאת מהחדר של הרופא – את נטושה לגורלך מול המערכת, ורק אלוהים יודע מה יהיה עם המשך הטיפול.

ניסיתי לקבוע תור למיפוי עצמות בשני בתי חולים גדולים במרכז. התשובה היתה 'אנחנו מצטערים, אין כבר תורים השנה'. השנה!!! מה לכל הרוחות אנשים אמורים לעשות במצב כזה? להמשיך לחכות עם רגל שלא מתפקדת וכאבי תופת? ואיך בית חולים מגיע למצב של חוסר מוחלט בתורים לבדיקה מסוימת, כך שהוא משותק במשך יותר מחצי שנה ולא יכול לתת שירות לחולים? הם מקווים שהבעיה תיפתר מעצמה עד אז? שתנשור לי הרגל, ואז לא יצטרכו לבדוק אותה יותר?

למזלי יש לי קצת קשרים בבית חולים אחר, שנמצא מאוד רחוק מאיפה שאני גרה, אבל עדיף לי לנסוע כמה שעות ולעבור את הבדיקה במועד יותר קרוב מאשר לחכות לשנה הבאה במצב כזה. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם לא היו לי קשרים כאלה."