לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 23 ליולי 2015.

לפניכם סיפורה של ה' שנשלח אלינו בתחילת מאי 2015, והיא מתארת בעיה כפולה – המתנה ארוכה מדי לתורים כדי לטפל בבעיה הפוגעת מאוד ביכולת התפקוד שלה, ויחס מזלזל מצד רופא שלא מתייחס ברצינות מספקת לתלונותיה משום שהיא בעלת עודף משקל:

"בשנת הלימודים הרביעית שלי התחילו לי כאבים ברגליים אבל התעלמתי, כי למי יש כוח לפרוצדורה רפואית? זה בטח יעבור לבד. שנה אחר כך הבנתי שזה לא יעבור לבד, אז חיכיתי לתור לאורתופד.

חיכיתי פרק זמן לא מבוטל לתור בבית החולים, רק כדי שרופא יפטיר לעברי שאני צריכה דיאטה, שאם אני מתעקשת הוא ייתן לי זריקה אבל זה לא יעזור כי דיאטה, וכתב לי הפנייה לפיזיותרפיה ומרשם למדרסים שהיה כתוב בצורה לא טובה. גם הפיזיותרפיסט וגם מכון המדרסים מאוד לא הסכימו עם הרופא לגבי זה שהבעיה נובעת רק מעודף משקל, וטיפלו בי במסירות.

בזכות המדרסים אחרי כמה חודשים הייתי מסוגלת ללכת ברגל יותר מחמש דקות בלי שיכאב לי, ולהפסיק לתכנן נסיעות באוטובוס רק לפי מתי שסביר שיהיה לי מקום ישיבה, ולבקש מבן הזוג שלי טרמפ מתחנת האוטובוס הביתה. רופא המשפחה שלי גילה יחס אנושי יותר וחשב גם על הכאבים שלי, ומשככי כאבים שהוא רשם לי מאפשרים לי להמשיך לעבוד בצילום, המקצוע שלי, ולהחזיק מעמד.

עכשיו אחרי שנתיים יש שיפור ניכר, אבל הבעיה לא חלפה. אז הלכתי לאורתופד נוסף ששלח אותי למיפוי עצמות.

נכון לעכשיו בשני בתי החולים הקרובים אלי אין תורים בכלל. אני אמורה לשלוח פקס ולקוות לטוב. אז אני מקווה אולי למצוא משהו בעזרת קשרים, כי כרגע מדובר בלפחות ארבעה חודשים עד שיהיו תורים פנויים, וזה עוד בלי לראות רופא מומחה, מה שכבר ברור לי שכנראה אעשה דרך רפואה פרטית כי אחרת אין סיכוי שיהיה לי תור בפרק זמן סביר.

אני לא יודעת אם זה סיפור מספיק 'טראגי', אבל בואו נגיד שהבעיה הזאת היא מה שגרמה לי בין השאר להבין כמה בריאות זה דבר חולף, וכמה אולי כדאי למצוא עבודה שלא קשורה במצב הבריאות שלי.

אני לא מבינה איך יש מצב שבבתי חולים אין תורים בכלל, ברמת הכל-מלא-עד-ספטמבר-אל-תתקשרי-אלינו-אנחנו-נתקשר-אלייך-אבל-לא-באמת, או שמשתמשים בשיטה מוזרה בה מלכתחילה שולחים פקס ואז מקווים לטוב. אני מוכנה לנסוע לכל קצוות הארץ, באמת שלא אכפת לי. האמת, אני מוכנה גם לשלם בהנחה אם זה סכום סביר ולא אלפי שקלים לבדיקה או לתור, שהם לא באמת סכום סביר. אבל גם ככה אנחנו משלמים כל החיים, לא?"