לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 16 לאוגוסט 2015.

לפניכם סיפורה ד"ר שרון איילון, על בילוי מצמרר בחדר מיון עם סבתה, שחשף את שתיהן למקרים מסכני חיים שלא מקבלים טיפול הולם ולתנאים הפוגעים בכבודם ובפרטיותם של המטופלים:

"סגרתי את הלילה בחדר מיון עם סבתא שלי. במהלך שלוש השעות שהייתי שם ראיתי איך מצבה של מערכת הבריאות גורם למוות של אנשים, במובן המילולי ממש…

למעלה משמונים אנשים במיון, רובם חשופים לעיני כל, מאבדים כל זכות לפרטיות או לחיסיון רפואי, על צלם אנוש אין בכלל מה לדבר. זו פריבילגיה.

3 טראומות בשלוש שעות. שתיים מהן של ילדים.

במיטה שליד סבתא שלי אישה בגיל העמידה, ערומה, בהתקף אפילפטי מתמשך, חשופה לעיני כל, כשניהול הטיפול מתבצע בקולי קולות.

בחדר לא רחוק, מוניטור מצפצף ומצפצף ואף אחד לא ניגש. יצאתי לחפש את האחות שלנו, ציפי, עברתי ליד החדר, בתוכו שוכב אדם שנראה מחוסר הכרה… את ציפי לא מצאתי. ניגשתי למי שנראתה כאחות ושאלתי על ציפי. קיבלתי תשובה בנוסח 'אני לא ציפי, אני לא אחות, אז תלכי לחפש בצד השני'. שאלתי אותה לשמה ותפקידה: מאיה, עוזרת לאחות. אמרתי לה ״שמי שרון, אני רופאה, ואת לא יודעת להתנהג״.

בדרך חזרה לסבתא, בחדר השני המוניטור עדיין צועק, אף אחד לא ניגש. אחרי 20 דקות, מישהו ניגש לראות מה קורה, יוצא בריצה וצועק 'החייאה'. אחרי 30 דקות, מגלגלים גופה מהחדר.

האמת, פחדתי להשאיר את סבתא וללכת, אבל לא הייתה לי ברירה. לפחות יש מטפלת שנמצאת איתה.

תהיו בריאים. אל תפלו לנו לידיים…"