לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 20 לאוגוסט 2015.

לפניכם סיפורו של בעז חקלאי, שליווה את אמו לבית החולים וגילה שכדי לפנות מקום לקרובת משפחה של אישיות בכירה וידועה, אפשר גם להוציא חולים מהחדר למסדרון:

"בשבת, לפני תשעה באב, אמי נפלה. לקחתי אותה למוקד טר"ם. משם נשלחנו לחדר מיון. תשמעו, אשרינו שרפואה ציבורית לנו. זו היתה השתלשלות העניינים:

השעה 04:00 בבוקר, ואני עם אמא בחדר מיון.

מגיעה למיון אישה מבוגרת (מעל גיל 80) עם כאבי בטן עזים. רופא בכיר שאינו קשור לאירוע מלווה אותה אך לא יכול לעזור למשפחה. רופא פנימי זוטר נותן תרופות, ממליץ על טיפול והאחיות משכיבות את הגברת במסדרון ליד אמא – שתי זקנות במסדרון.

השעה 07:00 בבוקר. מגיע בנה של הקשישה, מתברר שזה לא אחר מהשר אריה דרעי.

מתחילה התרוצצות בחדר המיון, מגיע הרופא הבכיר ומבטיח לשלוח מיד רופא בכיר יותר לבדוק את החולה.

השר דרעי מתקשר ומדבר עם מישהו בטלפון. פתאום מגיעה האחות הראשית, לא מבינה 'איך אפשר לשים במעבר חולה שכל פעם רופא צריך לבדוק לה את הבטן ולחשוף אותה'. מיד נמצא החולה שיש להוציא מהחדר – כדי להכניס את הקשישה מהמסדרון. לא חולפות 2 דקות ואחראית חדר מיון לוקחת אישית את החולה לביצוע אולטראסאונד, ועם חזרתה היא מוכנסת אחר כבוד לחדר.

ומה קרה בינתיים עם אמא שלי? היא נשארה כמובן כל הזמן, כפשוטו, במסדרון, והמשיכה לחכות שם – ולמרבה השמחה חזרה הביתה לאחר טיפול רפואי וקבלת הנחיות להמשך. גם לזקנה במסדרון בלי הפרוטקציה מגיעים בסוף.

ועל כך נותר רק להגיד, טוב שיש מערכת בריאות ציבורית, רק חבל שיש שווים ושווים יותר…"