לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 23 לאוגוסט 2015.

לפניכם סיפורו של י', על המתנה ממושכת מדי לתור, שגרמה לכך שבעיה קלה יחסית שממנה סבל אביו טופלה מאוחר מדי, וגרמה לסבל מיותר ולהוצאות מיותרות למערכת הבריאות עצמה:

"מערכת הבריאות חולה. זה ידוע לכולנו. במקרה הזה היא גם נדרשת להקרנות.

לאבא של אשתי הופיע לפני כמה חודשים נגע על היד. רופא המשפחה הפנה אותנו לרופא עור שהפנה אותנו למיון. במיון הסתפקו בחבישת לחץ שאכן 'עזרה' לפרק זמן של כמה שבועות. כאשר הנגע המשיך לגדול, קיבלנו הפניה 'דחופה' לרופא כירורג-פלסטי. התור אליו היה לעוד חודשיים.

במהלך הזמן הנגע גדל מאוד והפך לפצע מדמם. קיבלנו שירות של אחות עד הבית כדי לעזור בחבישת הפצע, אולם לא הצלחנו להקדים את התור לכירורג הפלסטי (שהוגדר כדחוף, כאמור).

הרופא הכירורג-פלסטי ראה את אבא והפנה אותנו מיד למיון. שם אשפזו את אבא וביצעו ניתוח בארבעה מקומות, כולל השתלות עור. הניתוח לא הסיר את כל הנגע.

נגעים מהסוג הזה כדאי להסיר מוקדם ככל האפשר. נגע דומה הוסר לפני כשנה בכמה דקות של טיפול במרפאה. הפעם, פרט לסבל לאבא, נגרם עומס נוסף גם למערכת הבריאות העמוסה ממילא, התווספו השקעות מיותרות בניתוח, בימי אשפוז ועוד.

האם קופות החולים בפרט ומערכת הבריאות בכלל נערכים לגידול הצפוי במספר פגעי העור באוכלוסייה המתבגרת שלנו? הזמן של רופאים כירורגים-פלסטיים שהוקדשו לאבא באשפוז, בניתוח ובביקורות שאחריו היה יכול לקצר להרבה אנשים תורים ולמנוע מאבא ומהם סבל מיותר.

עכשיו אבא מתחיל בסדרה ארוכה של הקרנות…"