לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 26 ליוני 2016.

לפניכם סיפורה של נטע וייס, מתמחה המספרת על התשישות בתורנויות הארוכות שמביאה מתמחים כמוה לקריסה של ממש, תוך כדי טיפול במקרים דחופים:

"מיון ילדים.

השעה ה-17 לתורנות.

כל המיטות מלאות, מתוכן 4 ילדים שטרם ראו רופא, ועוד 3 מחכים בחוץ שיתפנה מקום.

בעודי מקלידה במחשב אני שומעת את עידו, תורן א':

'נטע, נתקעת. יאללה, תסיימי את ההזמנה, יש לנו משהו דחוף להזמין'.

מסתבר שכבר חצי דקה אני יושבת קפואה, ידיים על המקלדת, בוהה במסך. נרדמתי בעיניים פקוחות.

זו לא הפעם הראשונה שזה קרה לי בתורנות. בפעם הקודמת זה היה במיון מבוגרים, ואז בני המשפחה של המטופלים לעגו לי וטענו שאנחנו מחפשים להתחמק מעבודה במקום לשחרר אותם הביתה.

26 שעות של תורנות, מתים מעייפות."