בהתחלה חשבתי שאנחנו בפארודיה, אבל אז אמא שלי התחילה לבכות

לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 16 לנובמבר 2016.

לפניכם סיפורו של יאיר, שצילם ופרסם בפייסבוק את קורותיו עם אמו במרפאת עיניים, בהמתנה אינסופית לרופא וייאוש הולך ומתגבר:

"האישה העצובה בפינה השמאלית של הפריים היא אמא שלי. אני נמצא איתה עכשיו במרפאת העיניים של בית החולים הדסה עין כרם. יש לה בעיה בעין הימנית.

התור לרופא נקבע לשעה 10:15 בבוקר. הגענו ב-10:00. מאז ועד עכשיו אנחנו כאן, במסדרון הזה, שמפוצץ באנשים זעופים עם בעיות בעיניים, ממתינים בסבלנות שיגיע תורה להיבדק.

השעה 15:45, מה שאומר שהיא כאן כבר חמש וחצי שעות. וכלום. אין מערכת כריזה. אין לה מושג מתי יגיע תורה, אז היא חוששת ללכת לשירותים. הרופאים עובדים כמו משוגעים. אין להם זמן לנשום. הם כולם נחמדים מאוד. מלא אנשים מתדפקים על חדרי הטיפול. אין במסדרון שקעים להטענה. בהתחלה חשבתי שיש בזה משהו מצחיק, שאנחנו בפארודיה מגוחכת על מדינת עולם שלישי, אבל אז אמא שלי התחילה לבכות…"

 

letter-25-9

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s