אחרי קרוב לשעה, מישהו ראה אותי על כסא גלגלים בלי חמצן

לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 03 לינואר 2017.

בתגובה לאחד הפוסטים הקודמים של "מכתבים לבריאות", כתבה לנו עמליה שחר וסיפרה על חוויותיה כחולה בשלל מסגרות, שגרמו לה לאבד אמון במערכת:

"כלמודת תלאות מערכת הבריאות ובתי חולים, הרושם שלי הוא שהמצב מחריף והולך, אנשים טובים שקצרה ידם נהיים חסרי סבלנות ומוצפים כל הזמן. בדרך כלל אני לא מאמינה בתיאוריות קונספירציה, אבל במקרה הזה אני בטוחה שיש יד מכוונת לטירוף שהולך.

על שעות במיון לא צריך להכביר מילים. זה לא חריג, כולם עוברים את אותו הדבר. אבל הנה סיפור קצת אחר: פעם כשהייתי מאושפזת, ירדתי מהמחלקה, מונשמת, לבדיקה במחלקת עיניים. רופא עיניים נכנס לחדר ובדק אותי. יידעתי אותו שהחמצן הצמוד לכיסא הגלגלים מספיק לזמן מוגבל, והוא אמר שישלח סניטר ואחות לדאוג לי. אחרי קרוב לשעה, מישהו (מטופל או מלווה של אחד המטופלים) ראה אותי על כסא גלגלים בלי חמצן. כמובן שאז הגיעה אחות במהירות לחבר אותי לבלון חמצן מחלקתי ענק. בדיעבד, התמונה דווקא משעשעת… טוב שמצאו אותי בזמן. היו עוד כמה אנקדוטות כאלה באשפוזים, שגרמו לי לחשוב שמישהו מנסה לעשות לי חיסול ממוקד."

letter-3-1

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s