לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 12 למאי 2017

גם רופאות ורופאים הם בני אדם, גם הם חולים לפעמים, וגם אותם המערכת מאכזבת ומייאשת. ש', מתמחה שהתמודדה עם סרטן בתקופת לימודי הרפואה, כתבה כדי לספר לנו שהיא מבינה לגמרי ללבם של המטופלים כי עד לא מזמן הייתה בדיוק באותו המקום, ואפילו גרוע מזה:

"אתחיל מלציין שאני בעצמי רופאה. רופאה מתמחה. אלו שעובדים משרה מלאה פלוס 6 תורנויות של 26 שעות בחודש. למרות זאת, פיניתי זמן יקר, ופניתי שוב שוב לגניקולוג שלי. התלוננתי במשך כמעט שנתיים על דימומים ספונטניים.
התירוצים שלו לא לשלוח אותי לבדיקה נשמעו כמעט רציונליים. פעם אחת זה מהריון, פעם אחת אולי זה הפלה, לפעמים זה היה כי אני אחרי לידה ולפעמים סתם לא הייתה לו סיבה.
בכל מקרה, תמיד הוא אמר שאני 'מתמחה לחוצה והיפוכונדרית'. מתישהו החלטתי לעשות מעשה והלכתי לגניקולוג אחר. תוך חמישה ימים הגיעה הבשורה: יש לי סרטן צוואר הרחם. נותחתי במהרה, הוציאו גם את הרחם, ואני בסך הכל בת 32. מזל שהספקתי שני ילדים. אחר כך הגיעו גם ההקרנות והטיפולים הכימותרפיים. ואחרי שכל זה נגמר וזכיתי להתנתק ממועדון הסרטן ולהחלים, חזרתי להתמחות.

היום אני עדיין מתמחה, אחרי הפסקה ארוכה באמצע, שוב עושה 6 תורנויות בחודש, שוב חוטפת צעקות ממטופלים שלא אכפת לי, שאני לא עושה מספיק… לך תסביר להם שהייתי שם, איפה שהם, ולרוב הייתי במקומות גרועים משלהם, אם להודות על האמת.

והגניקולוג ההוא, שגלגל אותי מכל המדרגות בכל פעם שהתלוננתי? חודש אחרי שנותחתי הוא גילה על כך, כשבקשתי מהמזכירה שלו איזה טופס שהייתי צריכה. ואת מה שאמר לי בטלפון לעולם לא אשכח, כנראה יותר מהכל: 'מזל שתפסנו את זה בזמן'. בזמן? בזמן? בגיל 32 כריתת רחם, הקרנות וכימותרפיה זה נחשב בזמן? ומי זה 'תפסנו'?? נקפת אצבע רק כדי למנוע ממני בירור, ועוד האשמת אותי בהיפוכונדריה.

אוזלת היד של המערכת, עומס העבודה, שחיקה וסתם זלזול. כל אלו גובים חיים. ואני? אולי אם היה לי יותר זמן לעצמי, הייתי הולכת עוד קודם לרופא אחר, בין תורנות לתורנות."