לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 29 לאוגוסט 2017

פינת מלאכים בלבן!

כמו תמיד, אנחנו רוצים להזכיר שזה לא "אנחנו" מול "הם" – במשבר הזה של מערכת הבריאות, כולנו באותה סירה. מספרת לנו איריס בוקר:

"שלוש לפנות בוקר, גברת אחת במיון צועקת על הרופאה – 'אפשר להבין למה יש אלימות בחדר מיון נגד רופאים, אנחנו כאן כבר שעות'.

הרופאה ניגשת אליה ומסבירה לה בשקט שיש שלושה רופאים על כל המיון ולוקח זמן לטפל בכל אחד, ושואלת האם היא הייתה מעדיפה שישחררו את אחותה בלי לבדוק הכל גם אם זה לוקח זמן.

ברנטגן צועקת מישהי על הפקידה – 'זה לא הגיוני, אנחנו מחכים כבר שעות!'

הפקידה מסבירה לה בעדינות שחולים נכנסים לפי המצב שלהם ולא לפי התור.

בכניסה למיון גברת מגיעה באמבולנס, וצועקת שיבוא רופא עכשיו ולא איכפת לה כלום.

והבת שלה, שהייתה איתה, צעקה שהיא משלמת להם את המשכורת ושיטפלו עכשיו.

זאת המציאות שלנו. יש מעט רופאים, זה נכון, ויש צוות רפואי מקסים. כולם עושים עבודה מצוינת וקשה כל כך, וכל מה שהם שומעים במהלך המשמרת זה כמה הם לא בסדר.

בחצי שנה האחרונה ביקרתי המון במיון באיכילוב. ישבתי שעות וחיכיתי כמו כולם, ואין לי אלא מילים חמות לצוות המדהים ולרופאים המסורים ואנשי הצוות המקסימים, עד האחרון שבהם.

אני יושבת ליד אבא שלי ומביטה בהם רצים כל הלילה בין המיטות, מחייכים, מעניקים טיפול, ובתמורה מקבלים צעקות וקללות.

בשעה שלוש וחצי אני עוזבת את המיון, עוברת ביניהם אחד-אחד ומודה להם על הטיפול המסור.

בעיניי צוותים רפואיים הם כל מה שטוב בבני האדם.

תבורכו."