מחליטים שצריך לנתח, אבל דוחים ביום – הרי חג עכשיו

'זה לא אני, זה פופטיץ': הרבה פציינטים, במיוחד מבוגרים וקשישים, סובלים מכמה מחלות במקביל. כשהם מגיעים לאשפוז, לא פעם הם נופלים בין הכיסאות כי כל רופא מטפל רק בפינה האישית שלו, ואף אחד לא עושה אינטגרציה של כל הבעיות שמטופל סובל מהן. מספרת שרית לבנה אשכנזי:

"אדם מגיע לאיכילוב עם אירוע מוחי ומטופל נהדר בידי הנוירולוגים. אבל!! הוא גם סובל מכף רגל סוכרתית עם פצע קשה לריפוי. במחלקה לא יודעים מה לעשות: 'אני נוירולוג, לא אורתופד'. אשתו היא זו שחובשת אותו.

במשך ארבעה ימים היא מתחננת שיגיע רופא מומחה לעניין ולא נענית. ביום החמישי לוקחים תרבית מהפצע. אבל!! אז מעבירים אותו לבית חולים שיקומי. שם אף אחד לא שם לב שהוא סוכרתי, ומגישים לו מיץ לארוחה ולא מודדים סוכר לפני האוכל. הוא הולך לישון בלי אינסולין. מנסים לטפל במקביל בפצע לצד התחלת הליך שיקום, אבל החום עולה ועוברים לאנטיביוטיקה. מפנים לבית חולים וולפסון. שם, בעודו במיון, מחליטים שצריך לנתח, אבל דוחים ביום. הרי חג עכשיו ואין כל כך מי שינתח. האישה שואלת אם זה לא מסוכן לעשות הרדמה מלאה למי ששרד אירוע מוחי רק לפני שבועיים. עונה לה הרופא: 'אני אורתופד, לא נוירולוג'.

שוב לוקחים לו תרבית. מבקשת האישה שיתקשרו לאיכילוב כדי לא לבזבז זמן, כי הרי בודאי יש להם תשובה לבדיקה שהם עשו, ומקבלת את התשובה – אנחנו לא נוהגים לעשות את זה. כל בית חולים עושה את הבדיקות שלו.

אני מודיעה לכם, רופאים ומערכת בריאות מזעזעת, כאן ועכשיו, אם משהו יקרה לאבא שלי בגלל ההתנהגות השערורייתית שלכם תקבלו תביעה ענקית."

לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 28 לינואר 2018

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s