רוב האנשים שראיתי ישבו לבד (לא כולם, כי לא היו מספיק כסאות) וחיכו…

"אני יצאתי בזול", מספר לנו א' על ביקורו במיון. אבל בזמן שהיה שם, נחשף לאנשים שחיכו ביחד איתו והיו במצב גרוע עוד יותר – לא יכולים לעמוד, לא יכולים לשבת, לא יכולים לשכב:

"לפני כמה חודשים הלכתי למיון באיכילוב בגלל כאבים ונפיחות ברגל. אני יצאתי בזול – סיימתי את סבב המזכירות-מיון ראשוני-צילום-אורטופד תוך שעתיים בערך.

אני רוצה לספר על האנשים שהמתינו איתי בתור לאורטופד:

היה אדון מבוגר אחד עם בעיות בגב. הוא לא היה יכול לשבת על הכיסאות אז הוא התהלך מקצה אחד של המסדרון לקצה השני. באחד מהשיטוטים שלו הוא הביא כוסות פלסטיק למתקן המים. כשאשתו ראתה שהיא לא תצליח לגרום לו לעמוד בשקט היא הצטרפה אליו.

היתה ילדה אחת שחיכתה לאורטופד ילדים. כל המשפחה שלה עמדה והקיפה אותה, גם כדי להיות איתה וגם כדי שמטופלים אחרים יוכלו לשבת.

 

היתה עוד ילדה ששברה את שתי הידיים וחיכתה שיעשו לה שני גבסים. היא ואמא שלה חלקו זו עם זו עקיצות, תסכול ומילות עידוד.

היה בחור אחד שהגיע שכוב על מיטה. היו לו פצעים בשתי הברכיים והוא לא יכול היה לכופף אותן, ושני חברים שלו הסיעו אותו ממקום למקום.

האחות אמרה לו שאי אפשר להכניס מיטה לאורטופד כי הדלת לא רחבה מספיק. הוא יכול למצוא כיסא גלגלים או לחכות שהאורטופד יסיים לבדוק את כל שאר המטופלים באותו היום.

שני החברים שלו מצאו לו כיסא גלגלים, אבל לא היו כיסאות עם מעמד לרגליים. הם הרימו אותו מהמיטה לכיסא והניחו את הרגליים שלו על המכסה של הפח, כדי שלא יכופף את הברכיים.

רוב האנשים שראיתי ישבו לבד (לא כולם, כי לא היו מספיק כסאות) וחיכו. וכמובן, כל הזמן הגיעו עוד אנשים וכל הזמן היה צפוף.

וזה היה יום רגוע יחסית. אני לא רוצה להגיע לשם ביום עמוס."

לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 25 לפברואר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s