כמה חשוב שיהיה מלווה ליד מיטת המאושפז, מסביב לשעון? לפעמים זה יכול למנוע סיבוכים מיותרים, או אי-הבנות שמובילות לפרוצדורות מיותרות, כפי שמספר מ':

"הידיים של סבתא קרות, כנראה שעקב ההרעה בתפקוד הלב שלה לאחר הניתוח. כתוצאה מכך, האוקסימטר (מד ריווי חמצן שניתן להלביש על אחת האצבעות) מצליח לעבוד רק עם אגודל שמאל שבה כנראה זרימת הדם החזקה ביותר, וגם זה בקושי ועם הפסקות קלות מדי פעם.

האחות מגיעה לקחת מדדים, ובמקרה האוקסימטר מפסיק לעבוד והמוניטור מצפצף. היא מתחילה לשחק עם האוקסימטר ולהעבירו מאצבע לאצבע, מתעלמת מאזהרותי שהוא לא יעבוד. לאחר שזה לא עובד, והמוניטור ממשיך לצפצף, אני שב ומנסה להסביר לה שאם תחזיר את האוקסימטר לאגודל שמאל ותתן לו קצת זמן אז הכל יסתדר, אבל היא מהסה אותי, היא כבר בטוחה שסבתא במצוקה נשימתית, מתעלמת מכך שסבתא מנמנמת בנינוחות וקצב הנשימה וקצב הלב שלה תקינים לגמרי.

אני בדילמה. מצד אחד, לכל אורך האשפוזים של סבתא אני עושה מאמצים לשמור על יחסים טובים ככל האפשר עם הצוות גם במקרים הלא מעטים בהם הדם רותח. מצד שני, ברור שאני לא אאפשר ביצוע שום פרוצדורה מיותרת ומזיקה בסבתא על סמך הפרשנות השגויה לממצאי האוקסימטר.

האחות ממהרת לצאת מהחדר לקרוא לעזרה בהתמודדות עם 'המצוקה הנשימתית' של סבתא, ואני מנצל את ההזדמנות ופשוט לוקח את האוקסימטר ומחזיר אותו לאגודל שמאל של סבתא. אז מתחיל מירוץ מורט עצבים בין האוקסימטר שלאט לאט מתביית על גל הדופק של סבתא ומגביר אותו לבין האחות שממהרת בחזרה לחדר עם תגבורת וציוד מיוחד.

ברגע האחרון, האוקסימטר מנצח, 92%, 93%, 94% ריווי חמצן. כשהאחות והאחמ"שית מגיחות לחדר עם ערימה של ציוד ומסיכות מיוחדות, המוניטור כבר לא מצפצף ואחוז ריווי החמצן תקין. 'זה הסתדר, איזה יופי'. העימות על הפרוצדורה המיותרת והמזיקה נמנע. האירוע היה כלא היה.

אני תוהה ביני לבין עצמי לכמה חולים במצבה של סבתא יש מלווים 24/7 שיודעים על אילו אצבעות שלהם האוקסימטר עובד, וכמה מאירועי ה-desat (נפילה בריווי החמצן) המדווחים מקורם בחוסר מקצועיות ולא במצוקה נשימתית אמיתית, וכמה פרוצדורות מיותרות ומזיקות נגרמות כתוצאה מכך.

הידיים של סבתא עדיין קרות, אבל את המשבר הזה היא שרדה ללא פגע. עד הפעם הבאה."

לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 27 לפברואר