רופאים הם אלו שאמונים על הבריאות שלנו, הם אלו ששומרים עלינו בריאים ולפעמים בכלל בחיים.
אבל כשאין מספיק תקנים, כשאין זמן ובכלל לגיטימציה לטיפול, מי שומר עליהם?
כותבת לנו מעיין:
"השבוע שמעתי על שני רופאים שהגיעו בבוקר לתורנות וסיימו אותה מאושפזים בטיפול נמרץ. קשה לי לתאר עד כמה הדבר מטלטל, אני רואה את המוות ואת החולי מכים כל יום, אבל כשהם פוגעים כל כך קרוב זה מפחיד. רופאים הם המטופלים הכי גרועים. אנחנו חווים כל סימפטום אפשרי בזמן הלימודים, רק בשביל שאחר כך נוכל לשכנע את עצמנו בזמן אמת, שהכל בראש ואנחנו סתם ממציאים.
מצד אחד כל כך נוח לרשום לעצמך מרשם או לשלוח לעצמך בדיקה ומצד שני כל כך לא לגיטימי לקחת יום חופש בשביל הפניה או בדיקה, כך שאנחנו לרוב מטפלים בעצמנו. ולא טוב. לקחת יום מחלה ביום תורנות זו משימה בלתי אפשרית. אצל אחיות יש גיבוי לכל משמרת. בתור רופא, אם הילד שלך בטיפול נמרץ או אתה צריך להיכנס לניתוח דחוף, בהצלחה עם למצוא מחליף. אנחנו עוזרים אחד לשני אבל סתם חום 39 זה לא סיבה לגיטימית לשבת בבית. עוד יחשבו שאתה היפוכונדר, מגזימן והכי גרוע מנצנץ.
שני רופאים מאושפזים בטיפול נמרץ, במקרה אחד לפחות המצב נראה לא טוב בכלל. לא מכירה אף אחד מהם אישית אבל הלב נקרע והמוח לא מפסיק לחשוב עליהם."
לצפייה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 29 לאפריל
מכתבים לבריאות 
• ”רופאים הם אלו שאמונים על הבריאות שלנו“: הרבה יותר מועיל לחשוב על זה כך: *אנחנו* אמונים על הבריאות של עצמנו, והרופאים הם במערך העזר שלנו.
• ”הם אלו ששומרים עלינו בריאים“: לא. הם בודקים, מייעצים, מציעים התערבות, מבצעים התערבות, אבל בסוף הם מעבירים את המשמרת בחזרה אלינו.