אמ;לק: גילוי לב על הפרויקט ומה כדאי לעשות למען העתיד שלנו במדינה עם מערכת בריאות קורסת.

את פרויקט מכתבים לבריאות הקמנו ב-2014, כי מישהו היה צריך להציף את הקול שלנו לציבור הרחב.
להוציא אותו ממסדרונות בתי החולים, מהשיחה עם המוקדנית שמספרת שתוכלו לעבור ניתוח דחוף רק עוד שנה, מהרגליים שמנסות למשוך עוד כוח לעמוד מול משפחה של מטופל אחרי משמרת של 26 שעות.
זה לא פרויקט של הפגנות סוערות, זה לא פרויקט שקורא להפיל ולכסח, ההפך.
אנחנו העקשניות והעקשניים שדורשים שלא ישכחו אותנו למוות במסדרון, ואנחנו עושים את זה באופן עקבי ובלי הפסקה.
מכתב אחרי מכתב, ועדה אחרי ועדה, כנס אחרי כנס.
אנחנו אלו שבאים לתת את הקול של הציבור משני הצדדים, חולים ומטפלים, פה כדי לזעוק ולא להפסיק עד שפתרונות אמתיים יגיעו.

בבחירות הראשונות של השנה הקמנו מוקד טלפוני, ודיברנו ונדנדנו בלי הפסקה לכל המפלגות, דרשנו תשובות, דרשנו שלא ישכחו אותנו ושיסבירו איך הם יטפלו במערכת הבריאות. חשוב שהם יזכרו אותנו, וגם חשוב שאנחנו נדע מי שם בשבילנו כשנהיה מול הקלפי.
חודשיים אחר כך היו שוב בחירות, והפעם לא פתחנו את הטלפון, כי מה יגידו לנו שלא אמרו לפני חודשיים?
יכול להיות ששמתם לב שאנחנו שולחים בזמן האחרון פחות מכתבים, וזה לא במקרה.
כל מכתב שנשלח אלינו יוצא מתוך דם ליבו של מישהו שנפגע מקריסת המערכת, וחשוב לנו שהוא יקבל את תשומת הלב הראויה.
כרגע אנחנו נכנסים לשנה של ממשלת מעבר, שבה אין אף שר "אמיתי" בראשות אף אחד מהמשרדים, וראש ממשלה שעסוק רק בהתכתשות פוליטית ולא באנשים "משעממים" שסגרו להם את המיון הקדמי בקריית שמונה.

ופה עולה השאלה שלנו אליכם, אלו שאיתנו במאבק, אלו שאת קולם חשוב שנשמיע. מה לדעתכם הדרך הנכונה להמשיך לפעול?
להמשיך לשלוח מכתבים אותו דבר כמו פעם?
לחפש עוד אפיקים למחאה?
לפנות בשלב הזה למפלגות ולחפש מענה?
אולי אנחנו צריכים לדבר עם אנשים אחרים? לעשות יותר פעילות לוביסטית?
איך נוכל לקבל אוזן קשבת ולהביא לשינוי אמיתי?
זאת הארץ שלנו, והמיטה במסדרון כרגע מחכה לנו וליקרים לנו. נשמח אם תעזרו לנו לתקן את המערכת ולהציל את חיי כולנו.