אחרי 300 שעות עבודה בחודש – פחות זמינים לטעום קיאנטי
כשחזרתי לאמא מצאתי אותה על הרצפה!!! כי היא שוב התעלפה מהכאבים!
הטיפול במלואו עובר להורים והאחיות רק מפקחות מרחוק
אבל כאמור קשישים לא מעניינים אף אחד
זהו בית החולים הציבורי שלך. זה מה שהמדינה חושבת על טיפול בחוליה
הם פשוט קורסים תחת העומס
אם זה לא היה עבור אבא שלי הייתי בורחת מכאן מזמן
אוזלת היד של המערכת, עומס העבודה, שחיקה וסתם זלזול. כל אלו גובים חיים.
קורע את הלב שאדם בסוף חייו צריך למצוא את עצמו בסבל שכזה
מותו הטראגי היכה בתדהמה את חבריו לעבודה
התורים לניתוחים ציבוריים ארוכים – עד כדי המתנה של שנים לניתוח פשוט
לכולנו מגיע לקבל הרבה יותר כשאנחנו זקוקים לשירותי מערכת הבריאות
מכתבים לבריאות 