רובנו מכירים קולגות שמחכים מעל חצי שנה ויותר להתחלת התמחות
מה שאנחנו רוצים זה לחזור הביתה עם מצפון שקט
גם להם קשה, הם אינם מסוגלים לטפל בחולים כפי שצריך
בעוד כחודש, תיסגר מרפאה נוספת לבריאות הנפש – המרפאה היחידה באזור
באיזו מציאות יוכלו המרפאות להמשיך לנשום לאחר ששני שליש ממימון המתמחים שבהן יקוצצו?
לא חורף ראשון שאנחנו מבקרים במיון, כבר התרגלנו למראות האלו
ניגוב ידיים ושמירה על היגיינת ידיים. בחלק מהפגיות זה לא מובן מאליו
לא היה סיכוי שאתאושש אחרי עוד 26 שעות על הרגליים
בישראל 2015 חולים ישנים על הרצפה
לא ישבנו לשנייה, לא שתינו, רק רצנו בין המטופלים
אין לנו כבר כוח, לא פיזי ולא נפשי
פה בבית חולים אין זמן לחולים סיעודיים