לצפיה במכתב שנשלח: מכתבים לבריאות 1 ינואר 2015.

לפניכם סיפורה של אמירה, שלא זכתה לבדיקות מקיפות שהיו מגלות פגיעה בעמוד השדרה, ובמקום זאת קיבלה אבחנה נפשית שגויה:

"בינואר 2010 אושפזתי בבית החולים בגלל כאבי תופת בכתף ובצד שמאל. נשארתי בבית החולים יומיים במהלכם זכיתי לזלזול ולחוסר התייחסות מוחלטים. השיא היה שבמכתב השחרור שלי נכתבה אבחנה נפשית מסוג מאד ספציפי (וכמובן לא נכונה בעליל). שנים של ניסיונות לברר על סמך מה הם כתבו את מה שכתבו לא הניבו תוצאות. גם תלונות למשרד הבריאות לא הועילו.

אשמח לעשות סוף לסיפור הזה שאפשר לומר הפך את עולמי.

הגעתי לבית החולים באמבולנס עם כאבי תופת. חששתי שאולי זה סימן להתקף לב. האחות בקיבוץ שבו אני גרה הסכימה איתי ושלחה אותי לבית החולים.

במיון, קריאות חוזרות ונשנות שלי לאחות לא נענו, בקושי הצלחתי ללכת. בשלב מסוים שלחו לי פסיכיאטרית (?) ששאלה כמה שאלות שטחיות. אחרי יומיים של אשפוז חסר תכלית, פשוט הלכתי. אחרי ששללו את החשד לבעיית לב, לא ממש המשיכו לחפש מה המקור לכאבים ולא נתנו לי פתרון, אלא רק משככי כאבים.

במכתב השחרור ראיתי שהם כתבו שאני לוקה בהפרעה נפשית מסוג Cluster B (היסטריה). רק אחרי זה התברר אצל האורתופד שהיתה לי תזוזה בחוליות והם טעו לגמרי. איך אפשר לאבחן מישהי עם הפרעה נפשית אחרי שיחה קצרה עם שלוש שאלות ורופאה שבקושי מדברת עברית?

'ידועה כבעלת נטייה להיסטריה'. אני רוצה שיבטלו את האבחנה הזו, כי זה לא מתקבל על הדעת. היתה לי תזוזה של חוליות, בין חוליות 7 ל-8, אבל זה שסימנו אותי מראש כבעלת הפרעה נפשית ולא התייחסו לבעיה האמיתית, זה בלתי נסבל. הם בחרו את הדרך הקלה מבחינתם.

 

שלחו אותי מהמיון לפנימית, לא אורתופדית. שלחו אותי לעשות צילום רנטגן, לא לסיטי ולא ל-MRI. התחושה היא שבית החולים חיפף ולא התייחס ברצינות לכאבים שלי, שניסו לחסוך כסף על הבדיקות האלה ובמקום זאת בחרו באופציה הזולה והמיידית יותר – לקבוע שיש לי הפרעה נפשית.

התחושה היא שניסו לחסוך כסף על הבדיקות האלה ובמקום זאת בחרו באופציה הזולה – לקבוע שיש לי הפרעה נפשית.

במקום לתת לי טיפול נכון, גם אם הוא עולה יותר, נתנו לי טראומה וכתם לכל החיים."