למה דודתי היתה צריכה להסתובב במיון ולחדור לפרטיות האנשים שמטופלים שם?
אני לקראת אפיסת כוחות וייאוש מוחלט
למה מגיע לאדם, קצין בכיר מצבא הגנה לישראל, סבל מיותר שכזה?
עוד צחקקנו על השלט במחלקה שמזכיר לרופאים שהם עובדים עם בני אדם
ייתכן שבאותו לילה בו אמי נפטרה היא ניסתה להזעיק עזרה
אני יודעת שהמצב קשה אבל זה לא מצדיק דבר כזה
איפה נשמע דבר כזה שבגלל ספירת מלאי לא תוזמן לי תרופה?
בשביל מה נתנו לה הפניה למומחה מבית החולים הזה, אם אי אפשר גם לעשות שם את הניתוח?
גמרתי מבחינתי את ה'רומן' שלי עם הרפואה הציבורית
דווקא בבית חולים מרכזי וידוע, צריך לבלות ימים שלמים בטיפולים כימותרפיים, שגם ככה קשים ומתישים
כל זה כדי לחסוך כמה גרושים על חשבונם של חולי סרטן
בכל גוש דן אין להשיג זריקות במינון הזה
מכתבים לבריאות 