עד שמישהו שם לב, זה כנראה כבר היה מאוחר מדי
באתר ארגון הסטאז'רים לרפואה כבר יש עמוד שמתייחס לאיך חותמים אבטלה
להיות אחות זה לנשום כשאת מלאת עצב, כי את צריכה גם לחבק ולתמוך
אחרי 300 שעות עבודה בחודש – פחות זמינים לטעום קיאנטי
כשחזרתי לאמא מצאתי אותה על הרצפה!!! כי היא שוב התעלפה מהכאבים!
אוזלת היד של המערכת, עומס העבודה, שחיקה וסתם זלזול. כל אלו גובים חיים.
מדינה שאין לה כבוד למייסדיה ואין לה כבוד לנכים וחולים בה
סיכנו אותי ואותה, ומחוסר זמן וכוח אדם, אף אחד לא בדק
איזו זכות יש להכניס את הרופאים למצב שבו המחלקות מתנהלות כמו שדה קרב?
אבל היום זה נגמר. הגיעו מים עד נפש. הרמתי קול…
אחרי בכי ותחנונים, ו-14 שעות צום, האחות נתנה לי כוסית עם מעט מים
את הכל ראיתי במו עיני. כל מי שהיו בבית חולים מספיק זמן רואים ויודעים
מכתבים לבריאות 