רוב האנשים שראיתי ישבו לבד (לא כולם, כי לא היו מספיק כסאות) וחיכו…
ההורים סופגים את נזקי המערכת כל יום
הגוף זוכר את העייפות הנוראה, את הערפול בראש
לא עזרו הפצרותיי על החולה הצעיר עם מצב החירום הרפואי
כשהבינו שהגעתי לבד ואני צריכה לנהוג בחזרה הביתה – סידרו לי מיטה
אגרוף, סטירה, כיסא שפתאום החליט להתעופף באוויר לכיוון הצוות…
עד שמישהו שם לב, זה כנראה כבר היה מאוחר מדי
אפשר להרגיש את תחושת השליחות המניעה אותם
כשחזרתי לאמא מצאתי אותה על הרצפה!!! כי היא שוב התעלפה מהכאבים!
אבל כאמור קשישים לא מעניינים אף אחד
זהו בית החולים הציבורי שלך. זה מה שהמדינה חושבת על טיפול בחוליה
לכולנו מגיע לקבל הרבה יותר כשאנחנו זקוקים לשירותי מערכת הבריאות
מכתבים לבריאות 