משמרת במיון מתחילה כאילו אני במלחמה. אתם יודעים מה זה חייל בקרב? זה בדיוק ככה
קריסת הרפואה הציבורית הם לא גזרת גורל. זה עניין של כסף וסדר עדיפויות
מה יקרה כשהעייפות, תהרוג מטופל? מה יקרה אם היא הרגה כבר?
אנחנו שוכבים על הגדר בשביל מערכת חולה
הלב נקרע והמוח לא מפסיק לחשוב עליהם
אתה נכנס למערכת שרצית להיות חלק ממנה, ומגלה שגם היא גוססת
כשאני במיון, אני כמו טרקטור, חורשת וחורשת וזה לא נגמר
מיטה במסדרון זו לא גזירת גורל אלא החלטה
מדובר כבר בסכנת מוות לרופאים ומטפלים במערכת הבריאות
בשלב מסוים הפענוח הופך, בעל כורחו, לטיוח
לא מצליח להפסיק לחשוב עליו ועל הדרך הטראגית שבה עזב אותנו
אני יוצאת מחדר המיון עם דמעות בעיניים בכל משמרת
