אני נבוכה ומתביישת שאפילו לא שמתי לב מרוב לחץ
אני מתוסכלת, כי אתם לא נלחמים על הזכות שלכם
גם מי שאין לו כוח כלכלי יודע שזה הפתרון אם הוא רוצה טיפול
רק מבקשים כבוד מינימלי, כמו לכל אדם באשר הוא אדם.
אפשר לגלות אמפתיה כלפי צוות שעובד 24 שעות
לרוב האוכלוסייה אנחנו שקופים
אתה מגיע לחדר מיון ורואה עשרות ילדים שמחכים…
היא צריכה להגיע לטיפול נמרץ, ובראש מתחילות לרוץ האפשרויות – את מי להוציא במקומה?
אחות בישראל תטפל לפעמים במקביל בכעשרים חולים.
אנחנו פחות זריזים, פחות סבלניים ופחות חדים, ומי שנפגעים הם בעיקר המטופלים
ההורים סופגים את נזקי המערכת כל יום
אחרי עשרות אלפי בני אדם שטופלו על ידי, לא מתייחסים אלי כאל בן אדם
