אין לי מיטות בשביל חולים שחייבים לשכב, אחרי התקפי לב למשל
הם מביטים בנו ומנידים בראשם לשלילה. אבא נפטר
לא ישבנו לשנייה, לא שתינו, רק רצנו בין המטופלים
את המדינה זה לא מעניין וההנהלה חסרת אונים
הכסאות אוישו ע"י אנשים עם אצבעות מדממות שחיכו שעות
אם לא יושקעו משאבים בטיפול בסוכרת היום, כספים רבים יוזרמו לטיפולי דיאליזה וקצבאות נכות בעוד כעשור
ימים 'בלי פרוזדור' היו ימי חג, נדירים ביותר
החולה במיטה, והמלווה אמור לעמוד לצדו שש, שמונה ועשר שעות
מה עושה מי שידו אינה משגת?
"החדרים מלאים באנשים שמצבם גרוע משלך, אבל זה לא מאוד מנחם"
"עולם שלישי זו מחמאה יחסית לאיך נראה חדר המיון בחצות לילה"
מכתבים לבריאות 