אבל היום זה נגמר. הגיעו מים עד נפש. הרמתי קול…
אף אחד לא ישב אתנו לרגע להקשיב ולשמוע מה המשמעות בשבילנו
כל פעם אני תוהה האם היא תגיע הביתה בשלום
בהתחלה חשבתי שאנחנו בפארודיה, אבל אז אמא שלי התחילה לבכות
את הכל ראיתי במו עיני. כל מי שהיו בבית חולים מספיק זמן רואים ויודעים
תמיד באו לקראתנו, הסבירו הכל בפירוט והיו שם בשבילנו
ראיתי הפשטה של חולים דמנטיים מכל בגדיהם בלי וילון ובדלת פתוחה למסדרון
כשמתמחים עובדים 26 שעות ברציפות, נשפך דם
מה היה טיב הטיפול בה אם היא היתה שם לבדה?
גם להם קשה, הם אינם מסוגלים לטפל בחולים כפי שצריך
אבא שלי זרוק, יחף, ללא חלק עליון, במסדרון על כסא
אמא נפטרה בשל הזנחה ורשלנות של בית החולים
מכתבים לבריאות 