לא ישבנו לשנייה, לא שתינו, רק רצנו בין המטופלים
מהטראומה שנגרמה לי אני מתקשה להתאושש עד היום
אין לנו כבר כוח, לא פיזי ולא נפשי
למה אני משלמת לקופת חולים, כדי שיגידו לי לחכות כל פעם שאני זקוקה לרופא?
לא היה לי יותר כוח להילחם בטחנות רוח
כל הדאגות שלנו סתם עושות לו כאב ראש
זהו, האמפתיה אבדה מהעולם?
פה בבית חולים אין זמן לחולים סיעודיים
את ההתקף קיבלתי לפני 22 ימים, ועדיין אין לי תור לצנתור
האחיות עסוקות, עייפות, בלי שום מוטיבציה
את המדינה זה לא מעניין וההנהלה חסרת אונים
מי שאין לו סכומים, תלוי באנשים שהרבה פעמים מתחשבים יותר בכסף מאשר בהם