נראה אתכם מוצאים מי שידבר איתכם בכלל
זהו, האמפתיה אבדה מהעולם?
את ההתקף קיבלתי לפני 22 ימים, ועדיין אין לי תור לצנתור
האחיות עסוקות, עייפות, בלי שום מוטיבציה
את המדינה זה לא מעניין וההנהלה חסרת אונים
הנוהל המבטיח של משרד הבריאות הוא למעשה פיקציה
'כבר 5 שנים זה ככה', אמרה לי האחות
בפועל זה 'החדר של הזקנים שבמילא עוד שנייה מתפגרים אז זרקו אותם שם'
המחלקה הפנימית היא יקום מקביל
ייתכן שבאותו לילה בו אמי נפטרה היא ניסתה להזעיק עזרה
בשביל מה נתנו לה הפניה למומחה מבית החולים הזה, אם אי אפשר גם לעשות שם את הניתוח?
אני בן 38 חולה אפילפסיה, השלכה ישירה של מחלה שתקפה אותי ולא טופלה בזמן