עברתי פשוט גיהינום, בערך שנה וחצי של חיים בלי חיים…
אבי ניצול שואה, הצליח להינצל מהתופת של הגרמנים ושל אירופה, אך את התופת של בית חולים וולפסון ומערכת הבריאות הקורסת של מדינת ישראל הוא לא שרד.
אצלי ההזנחה נגמרה בשלום
שכבתי שעות מכוסה קיא, מטונפת וחסרת אונים
הכניסו אותי לחדר לידה, חיברו אותי לאפידורל ונעלמו
בהתחשב בזמן שחיכיתי רק לתור לגסטרולוג… כמה זמן אאלץ לחכות לניתוח?
במשך כמעט שנה הייתי ללא טיפול תרופתי או מעקב של פסיכיאטר
להעביר את הקשישה למסדרון, מול עמדת האחיות. כך יהיה יותר סיכוי שיצליחו לפקח עליה
היומיום בבתי-החולים הוא מאבק מתמיד על טיפול ועל תשומת-לב של הצוות המצומצם והמותש, שיכול להיות הרת-גורל
לאבד ילדים שאפשר להציל בגלל זה נראה לי לא מוסרי
איבדתי שנה מהחיים על מחלה שהיו צריכים לגלות
אבל זה כבר היה מאוחר מדי
מכתבים לבריאות 