גמרתי מבחינתי את ה'רומן' שלי עם הרפואה הציבורית
רק שבוע אחרי התאונה נשלחתי לגיבוס כף הרגל
על כל החולים שהמתינו בחדר המיון היו רק שני רופאים
היא פשוט לא טרחה להסתכל על הצמיד או על התיק הרפואי שלי
אישה אחרי כימותרפיה אינטנסיבית ועם שום מערכת חיסון בכלל. במיון.
גם כאן אין כסף או תקן מתאים לאדם שינהל את חדר המיון וידאג שדברים יתבצעו כמו שצריך
"זה ייקח עוד שעות", ענו לי, כי יש רק רופא אחד
זה כמעט עלה לי בחיי
מסתבר שהוא היה בפרפור. ולחשוב שלולא הרופאה הזו, אולי הוא לא היה כאן.
לא יכולתי לשכב מרוב כאבים. לא ניגשו אלי משך 4 שעות, עד שהבת שלי הקימה צעקות.
חיכינו במיון בלי סיבה כארבע שעות נוספות
יושבת אישה מבוגרת במיון ובוכה מכאבים. במשך שעות
מכתבים לבריאות 